את הטור הזה מומלץ לקרוא פעמיים. לפחות פעמיים. מעבר לעובדה שהוא שווה כסף, הוא מאיר ומסביר את אחד המושגים החשובים ביותר בשוק ההון. מושג שמשום מה לא זוכה להתעניינות ציבורית. אולי בגלל שקשה לפשט אותו. מה שאנסה לעשות בשורות הבאות.
שמעתם פעם על "עלות אלטרנטיבית"?
אם לא שמעתם, כדאי לכם מאוד להכיר. ולא. אין להתבלבל עם השקעה אלטרנטיבית. מיד אסביר.
אני רוצה להאמין שמשקיעים שעוקבים אחרי הטור הזה ומשקיעים בכלל, שוקלים היטב את צעדיהם ולא משקיעים בהתאם לאופנות ומצבי רוח. כולנו יודעים שיש לשקלל את רמת הסיכון אל מול הסיכוי, ואת טווח ההשקעה אל מול התשואה הצפויה. כולם יודעים שכדאי לפצל את ההשקעה כדי למזער סיכונים ולהגדיל סיכויים. אבל כמה משקללים את העלות האלטרנטיבית של ההשקעה בה בחרו להשקיע?
הנה דוגמה קלה להבנה ומיד אחריה הסבר מילולי למושג החשוב.
בבקשה: נניח שיש לי 100 אלף שקלים ובחרתי להשקיע אותם במנייה של חברה X. עשיתי זאת לאחר שבחנתי את רמת הסיכון, את אורך חיי ההשקעה ואת התשואה שצפויה לי ממנה. במקרה הזה – 7% תשואה, תשואה בהחלט סבירה בנתוני שוק ההון של העת הזאת.
לו הייתי בוחר באג"ח של אותה חברה או של חברה דומה, הייתי עשוי להניב תשואה של 5-6%. כלומר, ניתוח רציונאלי של עלות ההחלטה שלי מצביע על עלות שולית, פער מינורי ביחס להבדלים בין מניות ואגרות חוב.
אבל לו עומדת בפניי אופציה שלישית – השקעה בחברה Y שצפויה להעניק לי תשואה של 9% באותה רמת סיכון שנלווית להשקעה במניית חברת X, הרי שעלות האלטרנטיבה שלי כבר מגיעה ל־2,000 שקלים ובעידן בו כל שקל חשוב, לא מדובר בעלות שולית.
במאמר מוסגר, כשירות למשקיעים חדשים: גם אם אג"ח מניב תשואה נמוכה במעט ממניה, הוא עדיין יותר בטוח ממניה ופערי תשואה של אחוז-שניים, אינם נחשבים "עלות".
עתה נחזור למושג "עלות אלטרנטיבית". בדוגמה שהבאתי, ה"עלות" עומדת על אלפיים שקלים (בשנה). "עלות אלטרנטיבית" היא הערך של החלופה הטובה ביותר עליה ויתרנו כשבחרנו באפשרות מסוימת. כלומר, לא מדובר רק בהוצאה הכספית הישירה של ההשקעה, לה נקרא "עלות מפורשת, אלא גם ברווח הפוטנציאלי שהיינו יכולים להפיק מההזדמנות הטובה ביותר הבאה, שלא מומשה. אפשר לקרוא לה גם עלות משתמעת או עלות סמויה.
רוצים עוד דוגמה?
בבקשה. אחת הדילמות הנפוצות היא האם להשאיר כסף "בצד" בפיקדון בנקאי או בחשבון העו"ש, או להשקיעו. בתקופות של ריבית אפסית, כפי שחווינו בעבר, העלות האלטרנטיבית של החזקת מזומן הייתה גבוהה מאוד – המשקיע ויתר על התשואה הפוטנציאלית שהיה יכול להשיג במדדי מניות או באפיקים אחרים. גם כיום, כשהריבית גבוהה, יש לבחון האם התשואה על הפיקדון מפצה על התשואה האלטרנטיבית הצפויה, למשל, ממדד ת"א 125, (בניכוי הסיכון הרלוונטי ובהתחשב באופק ההשקעה).
למה זה כל־כך חשוב ולמה קשה למשקיעים למדוד את העלות הזאת?
בגלל שהיא מכניסה למחשבון מושג קשה להפשטה. היא באה לייצג את "מה שהיה יכול להיות" ואת זה קשה למדוד ואנשים גם לא אוהבים למדוד כי זה מצביע על הפסד שהם היו יכולים למנוע מעצמם. יש עוד סיבות, כמו: "שנאת הפסד" (כשהפחד להפסיד חזק מהרצון להרוויח); "הטיית הסטטוס־קוו" (העדפת המצב הקיים) ו"הטיית העלות השקועה" (המשך השקעה במשהו רק משום שכבר השקענו בו בעבר). גם הסיבות הללו מערפלות את שיקול הדעת של המשקיע ולכן רבים כלל לא מכירים את המושג הזה.
וזה חשוב לא רק בגלל שכל שקל חשוב. זה חשוב גם בגלל שזה כלי ניווט, מעין מצפן למשקיעים. הוא מאלץ אותנו לחשוב באופן ביקורתי, להשוות בין אפשרויות ולהיות מודעים למחיר האמיתי של הבחירות שלנו. אימוץ חשיבה מבוססת עלות אלטרנטיבית לא מבטיח הצלחה בכל השקעה בודדת, אבל הוא משפר דרמטית את תהליך קבלת ההחלטות. לאורך זמן, תהליך משופר זה צפוי להוביל לתיק השקעות חזק יותר ומקסום פוטנציאל התשואה, ובכך לסלול דרך בטוחה יותר לעבר היעדים הפיננסיים שלנו.
אז איך עושים את זה?
לפני כל החלטת השקעה, זהו מה הן האפשרויות הריאליות האחרות שעומדות בפניכם. אל תתמקדו רק בתשואה הצפויה; שקלו גם את רמת הסיכון, הנזילות, העמלות וההתאמה ליעדים ארוכי הטווח שלכם. ועכשיו הכי חשוב: זהו את החלופה הטובה ביותר. כלומר, מה הוא הדבר השני הכי טוב שהייתם יכולים לעשות עם הכסף? כאן תמצאו את עלות הוויתור שלכם. וזו חברים, היא העלות האלטרנטיבית. לפעמים כדאי לשלם אותה אך לרוב עדיף לצמצם אותה כמה שרק ניתן.
