דמיינו לרגע שקיבלתם ירושה מפתיעה מהדוד באמריקה: דירה מפוארת במרכז תל אביב. עכשיו אתם עומדים בפני דילמה קלאסית. האפשרות הראשונה: למכור את הדירה עכשיו, לקחת מזומן ליד, לשפץ את החיים, לממן לימודים לילדים ולחיות ברווחה. האפשרות השנייה: לשמור על הנכס ליום סגריר, מתוך חשש שבעוד 20 שנה מחירי הדיור יעלו כל כך, שלא יהיה לכם איפה לגור.
הדילמה הזו היא בדיוק הסיפור של מדינת ישראל השבוע. רק שבמקום דירה, מדובר במאגרי גז טבעי, ובמקום קונה מתל אביב, הלקוחה שלנו היא מצרים.
בואו נדבר תכל'ס, כי המספרים כאן גורמים גם למחשבון שלי להזיע. מדובר בעסקת יצוא הגז הגדולה בתולדות המדינה. אנחנו מדברים על יצוא של כ-130 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM) ממאגר "לווייתן" למצרים לאורך כ-15 שנה.
שווי העסקה? תחזיקו חזק: כ-112 מיליארד שקל (35 מיליארד דולר). מתוכם, המדינה צפויה לגרוף כ-58 מיליארד שקל ממסים ותמלוגים. זה לא כסף ל"בזבוזים" אלו סכומים שיכולים לשנות מציאות בתקציבי החינוך, הבריאות והתשתיות של כולנו. במילים פשוטות: מכרנו סחורה שיש לנו בשפע כרגע, וקיבלנו צ'ק שמן שיכול לסגור הרבה פינות במשק.
אבל זה לא רק הכסף. יש כאן מהלך שחמט גאו-פוליטי מבריק. העסקה הזו הופכת את מצרים לתלויה בנו אנרגטית ומעמיקה את הקשר הכלכלי-מדיני. כשהשכנים שלך צריכים אותך כדי להדליק את האור, המוטיבציה שלהם לשמור על השקט עולה פלאים. ישראל ממצבת את עצמה כ"ברוקר" האנרגיה של המזרח התיכון.
אני שומע את החששות, והם לגיטימיים. "מה עם יוקר המחיה?", אתם שואלים. אז דווקא כאן יש בשורה מעניינת. במסגרת ההסכם נקבע "מחיר תקרה" לצרכן הישראלי של 4.7 דולר ליחידת חום. המחיר הזה מוצמד לתעריף החשמל, מה שאמור להבטיח לנו יציבות יחסית בהשוואה לטירוף שקורה לפעמים בשווקים באירופה.
יתרה מכך, אישור היצוא הוא זריקת מרץ למשק האנרגיה. הוא נותן לשותפויות הגז את הוודאות הכלכלית להשקיע מיליארדים בהרחבת מאגר לווייתן ובתשתיות הולכה. זה כמו השיפוץ ההוא בבניין שמעלה את ערך הדירות של כולם. הוודאות הזו צפויה למשוך חברות בינלאומיות נוספות לחפש גז במים שלנו, ואולי נמצא עוד "לווייתן" קטן ששוחה שם למטה.
אחרי שפתחנו שמפניות, חובה להיות המבוגר האחראי בחדר ולהסתכל על האותיות הקטנות. הביקורת המרכזית, והיא לא מבוטלת, היא שבעוד כ-20 שנה המאגרים עלולים להתרוקן. אם לא נמצא תגליות חדשות, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו כמו אותו יורש שמכר את הדירה, בזבז את הכסף, ועכשיו צריך לשכור דירה במחיר מופקע.
יש גם חשש שהתלות המוחלטת בגז תעכב את המעבר ההכרחי לאנרגיות מתחדשות. אסור שההצלחה הנוכחית תסנוור אותנו ותגרום לנו להפסיק להשקיע בשמש וברוח. בנוסף, הריכוזיות של חברות כמו שברון, שמחזיקות ברוב העתודות, היא נקודה שחייבת להישאר תחת זכוכית מגדלת של הרגולטור.
אז האם העסקה טובה? בעיניי, התשובה היא כן, אבל בזהירות. בחרנו באסטרטגיה של "ציפור אחת שמנה ביד" על פני שתיים על העץ. הכסף הגדול שנכנס עכשיו הוא הזדמנות פז לחזק את הכלכלה הישראלית ואת המעמד האזורי שלנו.
התפקיד שלנו (ושל הממשלה) כעת הוא כפול: לוודא שהכסף הזה באמת מגיע לתשתיות ולציבור, ולא מתנדף, ובמקביל לא להפסיק לחפש את הדבר הבא באנרגיה. כי גז הוא פתרון מצוין להיום ולמחר, אבל אנחנו צריכים לוודא שיש לנו אור גם מחרתיים.
אז בפעם הבאה שאתם מסתכלים על חשבון החשמל, תזכרו שיש קשר ישיר בינו לבין הדיפלומטיה עם מצרים. ובעיקר, עקבו אחר מניות הגז והאנרגיה נראה שהן הולכות להיות מעניינות מאוד בתקופה הקרובה.
