בואו נודה על האמת, כולנו מכירים את האנשים האלה. אולי אפילו אנחנו קצת כאלה בעצמנו. אלו שמחכים. הם מחכים ל"רגע המושלם" להיכנס לשוק ההון, ל"תיקון הגדול" שיבוא, לנקודת השפל המדויקת שבה קונים בזול. בישראל, להמתנה הזו יש שם, חלום, ולפעמים אובססיה: "הדירה".
הבעיה היא, שבעולם ההשקעות, החיפוש אחר ה"מושלם" הוא האויב הכי גדול של ה"טוב". הפילוסוף וולטר טבע את המשפט הזה , והוא מתאר מצב אירוני: הניסיון להשיג פתרון אידיאלי גורם לנו לדחות פתרון מספק וזמין, ובסוף… אנחנו יוצאים קירחים מכאן ומכאן.
כשמדברים על השקעות, ה"טוב" הוא פשוט תוכנית יעילה שמותאמת לכם ואפשר להתמיד בה.
ה"מושלם", לעומת זאת, הוא הניסיון לתזמן את השוק, או לחכות עד שיהיה לכם מספיק כסף ל"דבר האמיתי".
כמה זה עולה לנו? מחקר מפורסם של חברת "שוואב" (Charles Schwab) בדק בדיוק את זה. הם יצרו דמויות היפותטיות שהשקיעו 2,000 דולר כל שנה, במשך 20 שנה: (שמות הדמויות הותאמו לעברית)
- "פיטר המושלם": הצליח לתזמן את השוק וקנה כל שנה בנקודת השפל הנמוכה ביותר.
- "אשלי העקבית": פשוט השקיעה את הכסף ביום המסחר הראשון של השנה. אפס תזמון, מקסימום עקביות.
- "רוזי חסרת המזל": הייתה בעלת התזמון הגרוע בהיסטוריה, וקנתה כל שנה בשיא הגבוה ביותר.
- "לארי המאחר או הדחיין". הוא נשאר במזומן כל 20 השנים, כי הוא תמיד חיכה ל"רגע המושלם" להיכנס.
התוצאות? ובכן, הפער בין "פיטר המושלם" ל"אשלי העקבית" היה שולי. זה הניצחון של ה"טוב" על ה"מושלם".
אבל מי היה המפסיד הגדול ביותר? לארי. הדחיין. הוא הפסיד בגדול אפילו ל"רוזי הגרועה", זו שקנתה כל שנה בשיא. המסקנה חדה וברורה: אפילו ההחלטה הכי גרועה (לקנות בשיא) עדיפה עשרות מונים על אי-קבלת החלטה בכלל.
ההמתנה הזו ל"מושלם" ,הפחד לטעות מוביל לטעות הגדולה מכולן: אי-פעולה.
וכאן אנחנו מגיעים לישראל. הדור הצעיר בארצות הברית חווה שינוי מבני. הוא מבין ששוק הנדל"ן הפך כמעט בלתי מושג, אז הוא מבצע "החלפה" : הוא מוותר על הדירה כחלום מרכזי, ומסיט את הכסף לשוק ההון. הוא בוחר ב"טוב" הזמין על פני ה"מושלם" הבלתי מושג.
ומה קורה אצלנו? פה זה מסובך יותר. דוח חדש מראה שדור ה-Z הישראלי לא מחליף. הוא מבצע "הוספה" אנחנו מאמצים בשמחה את שוק ההון, אבל הדירה? היא נשארה "כמעט קדושה". שוק ההון נתפס אצלנו רק ככלי בדרך אל היעד ה"מושלם" והסופי.
ומה הסכנה בזה? הסכנה היא שנוצר דור שלם של "לארי המאחר" בגרסה הישראלית.
צעירים ישראלים מסתכלים על מחירי הדירות, על ה-25% הון עצמי שצריך, ואומרים לעצמם: "זה כל כך רחוק, זה בחיים לא יקרה". הם נכנסים לשיתוק. הם לא חוסכים לדירה כי זה מרגיש חסר סיכוי, והם גם לא משקיעים בשוק ההון כי "מה הטעם ב-500 ש"ח לחודש אם זה לא יביא אותי לדירה?".
הם מחכים. הם משאירים את הכסף בעו"ש. הם הופכים ל"לארי המאחר", בעוד שהאינפלציה אוכלת להם את הכסף, והריבית דריבית בורחת להם בין האצבעות. הם נותנים לחלום ה"מושלם" להרוס להם את התוכנית ה"טובה".
אז מה התכל'ס? אני לא אומר לכם לוותר על חלום הדירה. אני אומר לכם להפסיק לתת לו לשתק אתכם.
הסיכון הגדול ביותר הוא לא להשקיע לא נכון; הסיכון הגדול ביותר הוא לא להשקיע בכלל.
אל תהיו "לארי". תהיו "אשלי". התחילו עכשיו. פתחו תוכנית השקעה אוטומטית. תתחילו בקטן, אבל תתחילו. הזמן בשוק הוא הנשק הכי חזק שלכם. באופן אירוני, אותה תוכנית "טובה" שתתחילו היום, היא כנראה הדרך המעשית היחידה שלכם להגיע יום אחד לאותו חלום "מושלם".
אז קדימה, צאו לדרך. הבנק יחכה, אבל הזמן לא.
