מה אם הייתי אומר לכם שהמקצוענים המבריקים בוול סטריט, אלו עם החליפות היקרות והמסכים המרצדים, פועלים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב? ומה אם הייתי מוסיף שלכם, המשקיעים הפשוטים מהבית, יש יתרון סודי שהם יכולים רק לחלום עליו? זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל האמת מגובה במחקרים נוקבים. השאלה המרכזית בשוק ההון היא לא למי יש יותר מידע, אלא למי יש יותר חופש.
הבעיה הגדולה של מנהלי ההשקעות המקצועיים אינה חוסר ידע, אלא המבנה שבו הם כלואים. דמיינו מנהל קרן נאמנות כמו קברניט של ספינת תענוגות. הוא אולי יודע לנווט היטב, אבל ברגע שמתחילה סערה קטנה, מאות נוסעים מבוהלים דורשים ממנו להוריד אותם לחוף מבטחים ומייד. הוא חייב לציית. קרן נאמנות פתוחה מחויבת על פי חוק לפדות כספים של משקיעים על פי דרישה.
ומה קורה כשהשוק יורד והמשקיעים נכנסים לפאניקה? הם דורשים את כספם בחזרה. המנהל, אותו קברניט מסכן, נאלץ למכור נכסים לא כי הוא חושב שהם גרועים, אלא כי הוא חייב לספק מזומנים לנוטשים. זוהי מכירת חיסול כפויה, שדוחפת את מחירי המניות הטובות עוד יותר למטה. באופן אירוני, מנהל הקרן, שאמור להיות המבוגר האחראי, הופך לסוכן של פאניקת המשקיעים שלו, במקום למגן מפניה. הוא נאלץ למכור בזול בדיוק ברגע שבו המשקיע האגדי וורן באפט, לוחש לנו "להיות חמדנים כשאחרים פוחדים".
אבל רגע, לפני שאתם רצים לכתוב מכתב פיטורים למנהל הקרן שלכם, בואו נכוון את הזרקור פנימה. כי כאן מגיע הפרדוקס הגדול: בעוד שלמשקיע הפרטי יש פוטנציאל ליתרון אדיר, המשקיע הפרטי הממוצע הוא האויב הכי גרוע של עצמו.
החופש המוחלט לפעול הוא חרב פיפיות. מחקרים אקדמיים נרחבים מראים תמונה עגומה: ככל שאנחנו סוחרים יותר, כך אנחנו מרוויחים פחות. הפער הזה, שזכה לכינוי "פער ההתנהגות", עולה למשקיעים ביוקר. לפי חברת המחקר DALBAR, בשנת 2024 לבדה הפער הזה עמד על 8.48%! , למה זה קורה? ביטחון יתר, רדיפה אחרי מניות "חמות" שכולם מדברים עליהן ועוד.
אז מה עושים, תכל'ס? איך הופכים את החופש הזה מכבלים לכוח?
התשובה פשוטה להפליא ומורכבת ליישום: משלבים את העצמאות המבנית שלכם עם משמעת פסיכולוגית. אין לכם לקוחות שנושפים בעורפכם. אין לכם דוחות רבעוניים שצריך להצדיק. אתם לא צריכים לרצות אף אחד מלבד את עצמכם בעוד 20 שנה. היתרון שלכם הוא היכולת לחשוב לטווח ארוך באמת, מותרות שמנהל קרן פשוט לא יכול להרשות לעצמו.
כשהשווקים קורסים וההמון מוכר בבהלה, מנהלי הקרנות נאלצים למכור יחד איתם. אתם, לעומת זאת, יכולים להיות בצד השני של העסקה. אתם יכולים להיות אלו שמספקים נזילות לשוק המדמם וקונים נכסים איכותיים בהנחה, בדיוק כפי שבאפט מטיף לעשות. אתם יכולים לאמץ את חוכמתו של צ'ארלי מאנגר, שאמר: "את הכסף הגדול לא עושים בקנייה או במכירה, אלא בהמתנה". הסבלנות הזו היא הנשק האסטרטגי החזק ביותר שלכם.
בפעם הבאה שאתם רואים את הכותרות צורחות "נפילות חדות" והשכן מתלונן ש"הבורסה מתרסקת", אל תצטרפו למקהלת הפאניקה. חייכו לעצמכם. זו לא קטסטרופה; זו הזדמנות שנולדה מכשל מבני של התעשייה כולה. המקצוענים נאלצים למכור. אתם? אתם חופשיים לקנות. והחופש הזה, כשהוא מנוהל במשמעת ברזל, שווה יותר מכל אלגוריתם מתוחכם בוול סטריט.
