קרן צמיתה לא רק לעשירים: מעטים הם הדיונים במוסדות השלטון שמניבים בשורה משמעותית כבדרך אגב. כל מהלך משמעותי זוכה בדרך כלל להד תקשורתי נרחב שמלווה במסע יחסי ציבור מקיף. אבל החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים היא לא אחת מאלה.

המדובר במספר תוכניות להתחדשות עירונית שהועלו לאישור הוועדה, אשר אישורן הותנה באופן תקדימי בהקמת קרנות צמיתה שנועדו לאפשר תחזוקה מתאימה של המבנה לאורך שנים. במסגרת ההחלטה, חייבה הוועדה המחוזית ירושלים את היזמים בהפקדת ההון לקרן צמיתה, בתמורה להגדלת זכויותיהם בפרויקטים.

ההחלטה התקדימית, שללא ספק תאומץ על ידי ועדות התכנון המחוזיות האחרות, הופכת לראשונה את קרנות הצמיתה למוצר השקעה עממי שהביקוש לו רק יעלה עוד ועוד.

על מנת להבין עד כמה החלטת הוועדה המחוזית ירושלים מהותית ומהפכנית, חשוב להכיר לעומק את עולם קרנות הצמיתה, שעד להיום היה מוכר אך ורק בדירקטוריונים של גופים אקדמיים גדולים ואגודות ידידים עולמיות.

מהי קרן צמיתה?

קרן צמיתה הינה קרן חיסכון והשקעה שייעודה המוצהר הוא לשרת את הנהנים ממנה לעולמי עד. עם הקמת הקרן מוזרם אליה היקף הון משמעותי שאמור להישאר בקרן לצמיתות. כאשר רק פירות הקרן – התשואה – ניתנים למשיכה.

דוגמה: קרן צמיתה שהמדיניות שלה קובעת שכל התשואה תועבר למטרות הקרן. לקרן הופקדו 1,000,000 (מיליון) שקלים והתשואה השנתית שלה היא 5%. בהתאם לכך, יקבלו המוטבים של הקרן 50,000 שקל בשנה. כל שנה. לעולמי עד. כאשר מיליון השקלים שהופקדו בהקמת הקרן לא ניתנות למשיכה אף פעם.

כיום כמעט ואין בארץ קרנות צמיתה מאחר והקמת קרן כזו דורשת הפקדת הון משמעותי מאוד, על מנת שהתשואות יספיקו למימון המטרה לשמה הוקמה הקרן. הדוגמה שהבאנו מדגימה את זה היטב – מיליון שקל מייצר "רק" 50 אלף שקל בשנה. מעט מדי למימון פעילות שוטפת של ארגון כלשהו.

על קרנות צמיתה תוכלו לשמוע בעיקר אם אתם בין הפילנתרופים של האוניברסיטאות הגדולות. כך לדוגמה, באתר אגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב מוצע לפילנתרופים להקים קרן צמיתה ע"ש התורם או על שם מי שהתורם בוחר להקדיש את התרומה לו. "התרומה משמשת כהון הקרן, ההון מושקע והמלגות מחולקות מפירות הקרן בלבד", הם מסבירים.

קרן צמיתה מייתרת את הצורך בגיוס הון שוטף, בין אם המטרה היא עסקית ובין אם מדובר בעמותה הפועלת לתועלת הציבור, מאחר וההוצאות השוטפות מכוסות בכל עת על ידי תשואות הקרן. נניח יש לנו קרן צמיתה של 100 מיליון שקלים ותשואת הקרן השנתית היא 5%, נוכל לקבל 5 מיליון שקל בשנה מהקרן.

תיק ההשקעות של קרן צמיתה בנוי בדרך כלל בהסתכלות ארוכת טווח מאוד, אך למרות זאת הוא לרוב לא כולל נכסים רבים בסיכון גבוה. הסיבה לכך היא שהקרן זקוקה לתשואה חיובית וודאית ככל הניתן. בהתאם לכך, נכסים אלטרנטיביים מהווים בדרך כלל מעל 60% מהרכב התיק.

מדיניות משיכת הפירות מקרן צמיתה משתנה מקרן לקרן, וברוב המקרים היא כוללת הגבלה על היקף התשואה הניתנת למשיכה בפועל, וזאת על מנת לשמור על השווי הריאלי של הקרן לאחר אינפלציה. בנוסף, מאפשרת מגבלה זו להגן על הפסדי הקרן בתקופות של מיתון ומשברים כלכליים.

קרן צמיתה מאפשרת לגופים וארגונים לבנות לעצמם יסודות פיננסיים סולידיים, והיא אף מושכת תורמים נוספים מאחר והקמת הקרן משדרת כי מטרת הארגון להמשיך לפעול לאורך זמן ולא להיעלם תוך שנים בודדות. זאת בנוסף להבנה כי מנהלי הארגון יודעים לתכנן את עתידו ומסתכלים במבט ארוך טווח. 

ליתרונות אלה נוסף קסם המילה "צמיתות", שמבטיחה לתורם כי ישאיר אחריו משהו שיושקע לצמיתות במטרה הנעלה בעיניו. ולא שתרומתו תשרת מטרה זו למשך תקופה קצובה בלבד.

קרן צמיתה כמקור מימון לכל אזרח

אבל מי אמר שכל הטוב הזה מיועד לארגונים גדולים ולמוסדות אקדמיים בלבד? מסתבר שכל אחד ואחד מאיתנו יכול ליהנות מהיתרון המשמעותי שמקנה לנו קרן צמיתה. קרן צמיתה לא נועדה רק לעשירים. וזה בדיוק התקדים המשמעותי שהובילה יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, שירה תלמי־באבאי.

היו"ר תלמי-באבאי קיבלה לעיונה תוכניות התחדשות עירונית, שעל פניו מגשימות את חלומה של העיר המתויירת בישראל וחזונה הכללי לבנות מחדש את בנייני המגורים בשכונות הוותיקות, תוך מקסום פוטנציאל הקרקע. אך יש לה חיסרון אחד: התחזוקה העתידית של המבנה לא מובטח בכלל.

התושבים הנוכחיים, שיחזרו לגור בבניין בסיום העבודות בפרויקט, לא רגילים לשלם מדי חודש סכום גבוה לחברות ניהול ואחזקה כנהוג במגדלי מסחר ומגורים. מדובר ברובם במשפחות רגילות ממעמד הביניים שלא יוכלו לממן את תחזוקת המבנה הגדול שיוקם במקום. ועל מנת להבטיח שאיכותם של המבנים לא ייפגע בחלוף השנים הגתה יו"ר הוועדה את רעיון קרן הצמיתה.

ההצעה הייתה כי היזמים יקבלו אישור לבנות קומות נוספות למבנה, אקסטרה יח"ד, כאשר התמורה ממכירת הדירות הללו תופקד בקרן צמיתה. לא מדובר בקרן שנועד לממן תחזוקה של גינון וניקיון, אלא למימון תחזוקת שבר. כלומר, מה יקרה בעשור הרביעי לחייו של הבניין. הכוונה למערכות מצילות חיים, דברים משמעותיים שעולים הרבה מאוד כסף. המנגנון מייצר קופה שמאפשרת את הטיפול במערכות האלה.

מדובר כאמור ברעיון מהפכני, שבבסיסו האמירה שקרנות צמיתה לא אמורות להיות נחלת הגופים הגדולים בלבד. אלא גם מודל נכון להבטחת מימון ואחזקת פרויקטים שכונתיים ופרטיים לכל אזרח ישראלי. 

קרן צמיתה בהחלט לא מיועדת רק לעשירים. אם היו שואלים אותי, הייתי מקים קרן צמיתה גם עבור האחזקה השוטפת של הבניין ולא רק עבור הוצאות תשתית חריגות בבוא העת. כל מי ששימש אי-פעם כיו"ר ועד הבית בבניין המגורים שלו יודע עד כמה מסורבלת הגבייה התקופתית מהדיירים. לעתים רבות מוביל הדבר לסכסוכים אישיים ומשפטיים שפוגעים באיכות החיים של הדיירים. 

במקום זאת, יותר נכון לחייב בעל דירה להפקיד במעמד הרכישה סכום חד פעמי של עשרות אלפי שקלים לקרן צמיתה (בחישוב זהיר של 4% תשואה שנתית, בשביל תשלום חודשי של 100 ש"ח נדרשת הפקדה של 30 אלף ש"ח), כאשר תשואת הקרן תממן מדי חודש את עלות אחזקת הבניין. הדבר יבטיח התנהלות תקינה של כל מבנה מגורים, יחסוך עוגמת נפש רבה – ואפילו הוצאה משמעותית לדיירים בהסתכלות ארוכת טווח.

אפשר כמובן להעתיק את הרעיון לכל מטרה אישית או חברתית הדורשת מימון שוטף ואיננו רוצים להוציא בכל פעם מחדש את הכסף הזה מהכיס, או לעבוד קשה על גיוס ההון. הגיע הזמן שקרנות הצמיתה יהפכו למוצרים נגישים לכל אחד ואחד במעמד הביניים. גם להם מגיע שהכסף יעבוד בשבילם. לא רק לעשירים.