תגידו, יצא לכם פעם להזמין "סטייק צמחוני" ולהתפלא שאין לו טעם של פרה? או אולי לקנות מוצר "בטעם שוקולד" ולגלות שאין בו אפילו פירור של פולי קקאו? בשוק המזון אנחנו כבר למודי ניסיון ובודקים היטב את האותיות הקטנות על האריזה. אבל כשזה מגיע לכסף שלנו, תעשיית הפיננסים יודעת את העבודה, היא נותנת למוצר שם מפוצץ ומבטיח, ואנחנו? אנחנו רצים לקנות בלי לבדוק מה באמת יש בפנים.
בתקופה האחרונה, במיוחד בצל אירועי "מלחמת שאגת הארי", הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. "הנפט הולך לזנק, איפה קונים?", שואלים אותי. כשאני מסביר להם שזה לא בדיוק "לקנות נפט" אלא להמר על חוזים עתידיים מורכבים, הם מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח. "מה הבעיה?" הם שואלים, "כתוב על התעודה 'נפט'!".
אז זהו, שכתוב. אבל בין השם למהות הכלכלית נפערת לעיתים תהום עמוקה. זה לא רק נפט, זה קורה בקרנות המחקות, במסלולי הפנסיה ואפילו בהשקעות ה"ירוקות". וזה בדיוק הזמן לעשות תיאום ציפיות, כי כפי שאני תמיד אומר, לדעת מה הסיכון ומה יש בתוך המוצר, זה החלק הכי חשוב בהשקעה שלכם.
בואו ניקח את הנפט כמשל. כשאתם קונים תעודת סל על נפט, אתם בטח מדמיינים מחסן ענק עם חביות שחורות שמחכות שהמחיר יעלה. המציאות? הקרן לא מחזיקה גרם של נפט פיזי כי עלויות האחסון והלוגיסטיקה פשוט מטורפות. במקום זה, היא קונה "חוזים עתידיים".
כאן נכנס לתמונה "מס הגלגול" הסמוי מהעין. כששוק הסחורות נמצא במצב שנקרא "קונטנגו" (Contango) שזה מצב שבו החוזה לחודש הבא יקר יותר מהמחיר הנוכחי. הקרן נאלצת למכור בזול ולקנות ביוקר מדי חודש כדי להמשיך להחזיק בחשיפה. זהו הפסד הון קבוע. היו מקרים שבהם מחיר הגז הטבעי עלה בעשרות אחוזים, אבל התעודה שעוקבת אחריו איבדה ערך רק בגלל המנגנון הזה. המשקיע רואה בגרף "נפט", אבל בתיק שלו הוא מחזיק "מנגנון שחיקה".
גם בעולם ה"השקעות האחראיות" (ESG), השם הוא לעיתים קרובות מיתוג יפה למציאות אפורה. אתם קונים קרן "ירוקה" ומצפים למצוא שם רק פאנלים סולאריים? אל תופתעו אם תמצאו שם דווקא חברות נפט.
למה? כי בשיטת הדירוג המקובלת, חברת נפט יכולה להיחשב "צדיקה" פשוט כי היא מזהמת פחות מהמתחרות שלה, או כי יש לה ממשל תאגידי מצוין. זהו הפער בין הציפייה המוסרית שלכם לבין המתמטיקה של מנהלי הסיכונים. המתאם בין דירוגי הקיימות של החברות השונות כל כך נמוך, שחברה אחת יכולה להיות "מלאך" אצל מדרג א' ו"שטן" אצל מדרג ב'.
אפילו ה-S&P 500, "סטנדרט הזהב" של הפיזור, הוא כבר מזמן לא מה שחשבתם. השם מבטיח לכם 500 חברות, אבל בפועל, בגלל שיטת השקלול, שבע ענקיות הטכנולוגיה מהוות מעל שליש מהמדד. קניתם "פיזור של כלכלת ארה"ב"? קיבלתם בפועל הימור מרוכז על סקטור הטכנולוגיה.
ויש גם את עניין ה"איך". האם הקרן שלכם קונה את המניות פיזית, או שהיא משתמשת בנגזרים (שכפול סינתטי)? בקרנות הסינתטיות, המהות היא בכלל הסכם חוזי מול בנק. זה יכול לתת לכם עוד כמה שברי אחוזים של תשואה בשנה בגלל הטבות מס, אבל זה מוסיף סיכון שנקרא "סיכון צד ג'". שוב – השם זהה, המכניקה שונה לחלוטין.
אבל אל תטעו, אני לא אומר להתרחק מהמוצרים האלו. חלקם מצוינים ויכולים להזניק את התיק שלכם. אבל אני כן אומר: אל תסתמכו על הכותרת השיווקית.
וורן באפט אמר פעם: "הסיכון מגיע מכך שאינך יודע מה אתה עושה". בשוק ההון של היום, אני מוסיף שהסיכון הכי גדול הוא לחשוב שאתם יודעים מה אתם קונים, רק בגלל השם שעל האריזה. תהיו חכמים, תוודאו שאתם יודעים איפה הכסף שלכם ישן בלילה, כדי 'שאתם' תוכלו לישון בשקט. כי בסוף, בשוק ההון, היכרות מעמיקה עם הנכס היא לא רק ידע, היא קו ההגנה הטוב ביותר שלכם.
