כשהמערב סותר את עצמו בהסכמים, יעדים ואינטרסים בכל הנוגע להתמודדות עם משבר האקלים. עשויות להיווצר גם הזדמנויות השקעה מעניינות. אם לפני כשנתיים נחשבו חברות כריית ליתיום כהשקעה כדאית, באחרונה נולדה לה מתחרה משמעותית – דלק סינתטי.

משבר האקלים שהפך בשנים האחרונות לסוגיה משמעותית בחיינו, הביא ללא מעט הכרזות של מדינות וחברות בכל הנוגע ליעדים ומדינויות ירוקות יותר. היעד המרכזי – הפחתת פליטת גזי החממה – זכה זה מכבר להסכמה רחבה של כל מדינות המערב. הדרך והשיטה, לא בדיוק.

המציאות שבה לכל מדינה וכלכלה אינטרסים משל עצמה, הביא לא פעם להתמוססות הסכמים בינלאומיים להשגת היעדים אליהם התחייבו המדינות להגיע בשנים הבאות. כאשר בכל הנוגע להתקדמות תעשיית הרכב להנעה חשמלית, ישנן מדינות מובילות אשר מביעות התנגדות נחרצת. כמה נחרצת? מספיק בשביל למסמס את החלטת האיחוד האירופי להיפטר ממנוע הבנזין עד 2035, באמצעות קואליציה של מדינות בראשן גרמניה, צ'כיה ואיטליה יחד עם כמה מדינות ממזרח אירופה. וזאת במקביל להבנה שארה"ב לא תצעד לשימוש גורף ברכב חשמלי במהלך כמה עשרות שנים, עם אישור פרויקט קידוח הנפט העצום במדרון הצפוני של אלסקה אשר מיועד להפיק 180 אלף חביות נפט ביום למשך 30 שנים.

לפני כשבועיים נפל דבר. המדינות המתנגדות למעבר לרכב חשמלי ניצחו במאבק ובהחלטה דרמטית אישר האיחוד האירופי את הארכת חיי מנוע הבעירה בעוד עשרות שנים. דבר שהיה בראש מעייניה של גרמניה, שראתה את תעשיית הרכב הפועלת במדינה מצטמצמת עד כדי איום מיידי על התעשייה המקומית. לאישור הזה ישנו תנאי משמעותי: על הרכבים להיות נקיים מפליטת גזי חממה.

ואיך יכול רכב לפעול על מנוע בעירה מבלי לחמם עוד יותר את כדור הארץ? באמצעות דלק סינתטי. דלק סינתטי מאפשר "למחזר" את גזי החממה שנפלטו זה מכבר, מבלי לייצר גזים רעילים נוספים שמקורם בקידוחי גז או נפט. מדובר בפתרון אקולוגי משמעותי שכבר עבר שלבי מחקר מתקדמים וכבר מיוצר בהיקף נמוך. השימוש בדלק סינתטי מתאים למנועי הבעירה הקיימים ללא צורך בהתאמות כלשהן – לא ברכב ולא בתחנות תדלוק הסולר והבנזין.

המצדדים בהתקדמות לדלק סינתטי נוהגים לציין את הנתון המדהים הבא: רכב חשמלי מייצר במהלך חייו כ-40 טונות פחמן. בעוד כמות הפחמן המופרשת לאטמוספירה במהלך ייצור רכב חשמלי הינה כ-14-21 טונות, במהלך ייצור רכב הפועל על מנוע בעירה מופרשות "רק" 7 טונות של פחמן.

אם כן, מדוע אנו מתלהבים כל כך מהרכב החשמלי? בעיקר בגלל שהדלק הסינתטי הוא העתיד יותר מההווה. מדובר בדלק שהפקתו נמצאת עדיין בשלבי מחקר (מתקדמים מאוד) ולמרות שהוא כבר מיוצר, עלות ומורכבות הפקתו עתירת האנרגיה הופכת אותו ליקר מדי וקשה מדי להשגה. על פי ההערכות, עלות הפקת ליטר דלק סינתטי הינה 1-2 אירו, כאשר בעתיד תרד העלות לאירו אחד ופחות.

מאחר ודלקים סינתטיים הם דלקים מתחדשים שלעולם לא ייגמרו (כמו נפט), ההערכה היא שפוטנציאל הייצור העולמי שלהם הוא לפחות פי 2.5 מסך הביקוש העולמי לדלק במגזר התחבורה. מאחר וייצור דלק סינתטי כרוך בשימוש בהיקף עצום של אנרגיה, נדרשות יצרניות הדלק לייצר לפני כן אנרגיה ירוקה בהיקפים עצומים, ולא על חשבון הפקת חשמל נקי למטרות אחרות (כמו לדוגמה רשת החשמל הארצית). הדרך לשם מתחילה בשימוש בשטחים הנרחבים שיש למדינות צפון ודרום אמריקה, כמו גם אפריקה ומרכז אסיה. בדגש לאזורים השמשיים שבהם, כמו לדוגמה צ'ילה ואוסטרליה.

ואיך כל זה משפיע עלינו כמשקיעים? כמי שמבקשים להקדים את הנולד ולהשקיע בדבר המבטיח הבא, למשקיעי הערך בעלי המבט ארוך הטווח בהחלט נכון לשקול השקעה בחברות אשר עוסקות במישרין או בעקיפין בהפקת דלק סינתטי. בדיוק כמו שבשנים האחרונות הפכו חברות כריית הליתיום לזהב של ממש עבור המשקיעים, עם הזינוק בביקוש לסוללות ליתיום בשל המעבר לרכב החשמלי, גם תעשיית הדלק הסינתטי מנבאת תשואות נאות – ואולי אף יותר.

במבט על יצרני הרכב וחלפיה ישנן כמה וכמה חברות אשר הצהירו על השקעות במחקר ופיתוח דלק סינתטי. מי שמובילות את המגמה הן יצרניות חלקי החילוף הגרמניות המובילות – בוש וסימנס – כאשר אליהן מצטרפות גם יצרניות רכבי יוקרה שמנוע הבעירה הוא סמל סטטוס עבורן – כמו חטיבת היוקרה של קבוצת פולקסווגן, פורשה, שהשקיע בדלק סינתטי באמצעות סימנס. יצרנית הרכבים היפנית מאזדה השקיעה בשני המיזמים במקביל. חברת Carbon Engineering הקנדית כבר השלימה את הפיתוח של דלק כזה, וכבר הציגה אותו.

לא חקרתי לעומק אף אחת מהחברות הללו, וייתכן מאוד שגם פספסתי חברות נוספות אשר משקיעות ו/או מייצרות דלק סינתטי, כך שאין לראות במאמר המלצת קנייה לניירות המוזכרות לעיל. אם כי בהחלט יש לראות בחברות אשר משקיעות במחקר ופיתוח דלק סינתטי כמובילות עתיד תעשיית הרכב. וכך גם מדינות שטופות שמש אשר להן מרחבים גדולים להפקת אנרגיה סולארית אשר ישמשו לייצור הדלק הסינתטי הירוק.

העתיד כבר כאן, ולמשקיעי הערך הוא בהחלט מייצר הזדמנויות בעלות פוטנציאל משמעותי.